מקור ויקרא רבה ל׳:ט״ו
15 דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אַחַר כָּל אוֹתָהּ הַחָכְמָה שֶׁכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה דברי הימים ב א, יב: הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, מלכים א ה, י יא: וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם, יָשַׁב לוֹ תָּמֵהַּ עַל אַרְבָּעָה מִינִין הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ל, יח: שְׁלשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, שְׁלשָׁה הֵמָּה פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר, משלי ל, יח: וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם. פְּרִי עֵץ הָדָר, מִי יֹאמַר שֶׁהוּא אֶתְרוֹג, כָּל הָאִילָנוֹת עוֹשִׂין פֵּרוֹת הָדָר. כַּפֹּת תְּמָרִים, הַתּוֹרָה אָמְרָה טֹל שְׁתֵּי כַפּוֹת תְּמָרִים לְהַלֵּל בָּהֶן, וְהוּא אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא לוּלָב, לִבָּהּ שֶׁל תְּמָרָה. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, מִי יֹאמַר שֶׁהוּא הֲדַס, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר נחמיה ח, טו: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וגו'. וְעַרְבֵי נָחַל, כָּל הָאִילָנוֹת גְּדֵלִין בַּמַּיִם. וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים, חָזַר וּמַזְכִּירָן פַּעַם אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ל, כט: שְׁלשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי וגו', אֵלּוּ אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְרָץ וְלוֹקֵחַ לוֹ מֵהֶן לְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵם נִרְאִים קְטַנִּים בְּעֵינֵי אָדָם וּגְדוֹלִים הֵמָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִי פֵּרַשׁ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַל אַרְבָּעָה הַמִּינִין הָאֵלּוּ שֶׁהֵן אֶתְרוֹג לוּלָב הֲדַס וַעֲרָבָה, חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ל, כד: וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים.
פירוש חידושי הרד״ל על ויקרא רבה ל׳:ט״ו
15 לג ג' המה פסח מצה ומרור. בתנחומא ל"ג ליה. ולדבריו דרש ג' וד' היינו ועוד א' שעמו הן ד' שזהו ג' מינין שבלולב הנאגדין עם הד' האתרוג שאינו נאגד עמהם:
16 לד אלא לולב לבה של תמרה. מכאן סמך למה שכתב ריא"ז בש"ג רפ"ג דסוכה שלולב הוא מענפים הפנימים שבתוך לבו של דקל ולא מן החיצונים שנקראים חריות אף שמלשון הש"ס שם משמע שחריות נקראין הלולבין עצמן כשמתקשין:
17 לה שהוא הדס הרי הוא אומר כו' עלי זית וגו' ועלי עץ עבות כצ"ל. ור"ל דא"כ משמע מזה לכאורה שעץ עבות אינו הדס ועיין סוכה י"א. דמפרשים עלי הדס שוטה לסוכה:
18 לו והן נראין קטנים כו' וגדולים כו'. דרש ג"כ אידך קרא דארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים על ד' מינין וכדמפרש וע' בתנחומא: